אפילפסיה הינה הפרעה עיצבית במוח הגורמת לעוויתות (פירכוסים) פתאומיות, בלתי נשלטות החוזרות על עצמן. ההתקפים הללו יכולים לקרות עם או בלי אובדן הכרה.
עוויתות בכלבים יכולות לקרות בעקבות טראומה (חבלה), חשיפה לרעלים, גידול במוח, שינויים גנטיים או בעיות בדם או באיברים אחרים, ולעיתים מסיבות לא ידועות כלל.
העוויתות מחולקות לרוב לשני סוגים: עווית חלקית או עווית כללית. עווית חלקית משפיעה רק על חלק קטן במוח וזה יתבטא בעווית רק בחלק אחד בגוף (רגל אחת, בפנים, בצד הגוף וכו). עווית כללית משפיעה על שני חלקי המוח ולכן על כל הגוף. בד"כ הכלב ישכב על הצד ונראה פירכוס של ארבעת הגפיים, יתכן חוסר שליטה בסוגרים, יללות, ריור וכן אובדן הכרה – הכלב לא יהיה מודע לסביבתו. עוויתות כאלה ימשכו בד"כ כ 30-90 שניות, שלאחריהן יחווה הלכב בילבול, חוסר הימצאות, עיוורון זמני, צמא או רעב מוגבר. זה יכול לחלוף מיד או כעבור 24 שעות.
בעיקרון, ככל שהכלב צעיר יותר, כך חמורה יותר האפילפסיה. אם האפילפסיה מתחילה לפני גיל שנתיים, בד"כ הכלב יגיב טוב לטיפול תרופתי. ככל שכלב יחווה יותר התקפים אפילפטיים, הנזק לנוירונים במוח יגדל והסבירות להתקפים נוספים תגדל.
בד"כ ישנם סימנים מקדימים להתקף אפילפטי – הכלב ישנה את התנהגותו ויראה מודאג, לחוץ, מסוחרר או מפוחד. הוא עלול לחוות הפרעות בראייה, להתחבא או לחפש עזרה או תשומת לב מבעליו. הכלב יכול לחוות התכווצויות שרירים ויתכן קושי בשליטה על צרכים. עוויתות יקרו לרוב כאשר הכלב במנוחה או ישן.
אפילפסיה אידיופטית: זו אפילפסיה שאין לה סיבה מוגדרת מובנת או ידועה, היא בד"כ גנטית בגזעים רבים של כלבים. אם כלב מאובחן עם אפילפסיה עליו לצאת ממעגל ההרבעה. הגזעים הנפוצים ביותר לנטייה לאפילפסיה אידיופטית הם: ביגל, קיסהאונד, רועה בלגי, גולדן רטריבר, לברדור רטריבר, ויסלה ושלטי. סימנים קליניים יופיעו לרוב בגיל 10 חודשים-3 שנים. מומלץ להביא לבדיקה במרפאה כל כלב שעבר התקף עוויתות אפילו שלרוב הסימנים יחלפו עד ההגעה למרפאה. במרפאה הוטרינרית הכלב יעבור בדיקה פיסיקלית מקיפה, בדיקה נוירולוגית וייבדקו רמות הסוכר בדם, תפקודי הכליות והכבד ומחלות סיסטמיות אחרות.
טיפול באפילפסיה: מדובר בתרופות אנטי אפילפטיות, אנטי עוויתיות או קורטיקוסטרואידים. כלבים המקבלים טיפול אנטי אפילפטי בדכ יעלו במשקל ולכן צריך להקפיד איתם על דיאטה קפדנית. מטרתן של התרופות היא להוריד את תדירות ההתקפים. כמובן שטיפול יינתן לפי סוג האפילפסיה המאובחן. אם מדובר בגידול, יש צורך להסירו בניתוח.
טיפול מהיר ומיידי הוא חיוני ביותר לבריאותו הגופנית והנפשית של בעל החיים. בעלי חיים צעירים הם בסיכון גבוה יותר להתקפים מסוכנים יותר.
חשוב ביותר להיות במעקב אחר רמות התרופות בדם כל 6-12 חודשים.
מניעה: לא קיימת בעצם דרך למנוע אפילפסיה אידיופטית מאחר והיא קשורה בשינויים גנטיים, כך שמלבד בדיקות תקופתיות לכלבך, כדאי להימנע ממתן חטיפים מלוחים בכלבים המטופלים בפוטסיום ברומיד כיוון שזה עלול להוביל לעווית.
אין להפסיק טיפול תרופתי בצורה מיידית אלא רק בהדרגה ורק לאחר התייעצות עם הרופא הוטרינר המטפל.
