הגיארדיה הינו טפיל חד תאי, כלומר יצור
חי מיקרוסקופי המכיל, בשונה מחיידק, אברונים תוך תאיים אך נסמך על מערכות
הגוף שלנו לצורכי תזונה ורביה .
בואו ותראו מהו הטפיל וכיצד אנו נוכל להתגונן בפניו במהלך היומיום.
טפיל
הגיארדיה חי במעי הן של בני אדם והן של בעלי חיים, מכאן שבני אדם יכולים
להידבק מבעל חיים נגוע או ממגע עם הפרשות של בעל חיים נגוע.הטפיל גורם
לזיהום במערכת העיכול (בארה”ב מהווה הגיארדיה את הפרזיט הנפוץ ביותר הגורם
לזיהום במעי ויש להניח שהמצב בארץ אינו שונה בהרבה).לגיארדיה מחזור חיים
שמתחיל במעין ביצה קטנה המכונה “ציסטה” ומסתיים בצורה הבוגרת המייצרת את
הציסטות.
איך נדבקים?
הדבקה נעשית ע”י הגעת ציסטות (אותן
ביצים) למערכת העיכול. כמות הציסטות שצריך לעכל ע”מ לחלות היא קטנה (בליעת
25 ציסטות מביאה ל-100 אחוזי הדבקה).לרוב הדבקה תתבצע עקב היגיינה לא
אידיאלית. המקום הקלאסי להדבקות הינם גני הילדים, גני שעשועים, בארגז החול,
במגע עם הפרשות מעיים של בע”ח או אדם נגוע. אפשרות הדבקה נוספת היא ע”י
מגע עם מים או מזון מזוהמים (מים עומדים או ירק לא שטוף). במדינות שאינן
מפותחות 20-30 אחוז מהאוכלוסיה נגועים בגיארדיה ולכן יש צורך לשמירת
היגיינה מתאימה בזמן טיולים במדינות אלו.
מה עושה הגיארדיה לאחר ההדבקה?
מהביציות מתפתח הפרזיט הבוגר והוא מתחיל להתרבות במעי הדק ולגרום לנזק לרירית המעי. הנזק גורם להפרשת נוזלים מהמעי ולחוסר ספיגה.
סימני המחלה:
בחלק מהמקרים לא יהיו כל תסמינים
למרות ההדבקה, אך החולה בהחלט מסוגל להדביק אחרים עד להבראתו.בחולה המפתח
תסמינים ברוב המקרים הם יתפתחו לאט, כשבוע – שבועיים לאחר ההדבקה. מדובר
בשלשול או יציאות רכות ומעט שומניות בעלות ריח רע היכולות לחלוף ולחזור
במשך תקופה. מיעוט החולים יפתח שלשול חריף ופתאומי המלווה בעוויתות, כאבי
בטן, חום וחולשה הנמשכים 3-4 ימים וחולפים לחלוטין או חלקית. חלק מהחולים
יתארו סימנים של בחילות, כאבים בבטן עליונה, הרגשת מלאות מוקדמת (שובע מיד
לאחר התחלת האוכל), הרגשת נפיחות בטנית ולעיתים צרבת. זיהום ממושך בגיארדיה
עלול לגרום לירידה במשקל וחוסר התפתחות עקב הנזק למעי המצב מלווה בחוסר
תיאבון וחוסר רצון לאכול. בילדים חוסר השגשוג עלול להביא לבירור נרחב ויש
לשקול זיהום בגיארדיה כחלק מכל בירור של חוסר עליה או ירידה במשקל. בבע”ח
הסימנים הם: חוסר תאבון, שלשול וירידה במשקל.
האם ניתן למצוא סימנים כלשהם בבדיקת הילד?
לא. אין סימנים חיצוניים והבדיקה הגופנית אמורה להיות חסרת ממצאים.
האם זה עובר לבד?
ברוב המקרים כן, אבל זה עלול לקחת
זמן רב – מספר שבועות עד חודשים. בדרך כמובן ניתן לסבול מהתופעות שפורטו
וגם להדביק את כל הסובבים ולכן אם מזהים יש לטפל.
איך מזהים הדבקה בגיארדיה?
הדרך הקלה ביותר היא זיהוי של הציסטות ו/או הפרזיטים בבדיקת צואה.
טיפול :
באנשים הטיפול היעיל היחידי הוא בעזרת
אנטיביוטיקה. בארץ מקובל לטפל בתכשיר בשם פלג’יל (החומר הפעיל שבו נקרא
מטרונידזול). יעילות ההצלחה של הטיפול היא סביב 90 אחוז. במידה והטיפול
הראשון לא צלח מנסים שוב לרוב בהצלחה הפעם. בבע”ח בנוסף לטיפול
אנטיביוטי,קיים גם חיסון גיארדיה. מומלץ לחסן כלב החל מגיל 8 שבועות ולחזור
על החיסון פעם בשנה.