Additionally, paste this code immediately after the opening tag:

חסימת שתן בחתולים

חתולים זכרים, בעיקר כאלו שסורסו, יכולים לפתח בקלות חסימת שתן = חסימה  של צינור השופכה, משום שקוטר השופכה הוא קטן מאוד. החסימות לרוב הן תוצאה של חלקיקים קטנים המופרדים מהרירית במצב של דלקת או קריסטלים או "אבנים" בדרכי השתן, שהמשיכו מהשלפוחית וכעת מנסות לעבור דרך צינור השופכה. הסיבה המדויקת להיווצרות האבנים הללו אינה מובנת לחלוטין אך כנראה שלחיידקים, וירוסים ותזונה יש חלק בכך.

חסימות שתן נצפות לרוב בחתולים בגילאי שנה עד עשר שנים. בתחילה החתולים יראו סימנים של דלקת בדרכי השתן, אלו יכולים להיות: מאמץ בהשתנה, השתנה מרובה, דם בשתן, כאב בזמן ההשתנה והשתנה מחוץ לארגז הצרכים. התקף מחלה כזה בד"כ ייפתר תוך 5-7 ימים אך בחתולים רבים יחזור תוך 6-12 חודשים.

ברגע שחתול נהיה חסום, הוא ינסה להשתין בתוך ארגז הצרכים או מחוצה לו, אך לא יצא שתן. הרבה פעמים בעלי חתולים יטעו לחשוב כי מדובר בעצירות. החתולים יכולים לבכות, לנוע בעצבנות או להתחבא בגלל חוסר נוחות ולבסוף יאבדו את התיאבון ויהפכו תשושים. סימנים נוספים לחסימת שתן הם: דיכאון, חולשה, הקאות, חוסר תאבון, התייבשות ועילפון. חסימה מלאה יכולה לגרום למוות של החתול תוך מספר ימים בלבד. בנוסף לסימנים הקליניים שצוינו, בחתול עם חסימת שתן ניתן להרגיש שלפוחית שתן מוגדלת וכואבת בחלק האחורי של הבטן.

על אף שהסיבה לחסימת שתן יכולה להשתנות בין חתול לחתול, הגורם המדויק למצב הזה עדין לא נקבע.

גורמים העלולים לשחק תפקיד בהיווצרות המצב הם: וירוסים, דלקות חיידקיות, מצבי לחץ, גנטיקה ותזונה.

חתולים הניזונים מדיאטה המורכבת ממזון יבש בלבד, ולכן מקבלים פחות מים, או דיאטות שבהן יש אחוז גבוה של מינרלים (מגנזיום, זרחן, סידן), חלבון או מלח, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח חסימת שתן.

ישנם סוגים שונים של אבנים, כל סוג מורכב מחומרים אחרים. על כן ההבנה באיזה סוג של אבן מדובר היא חשובה מאוד על מנת להתאים את סוג המזון שיגרום להמסת האבנים.

בחתולים המראים סימנים של דלקת בדרכי השתן או חסימת שתן, יש לערוך בדיקות דם מקיפות, בכדי להעריך את תפקוד הכליות ולקבוע האם קיימת עדות לדלקת או למחלה סיסטמית אחרת. יש לערוך בדיקות שתן על מנת לאתר מוכחות של קריסטלים, אבנים או דלקת. כדאי גם לאסוף שתן בכדי לערוך תרבית. צילומי רנטגן יבוצעו בכדי לקבוע אם יש אבנים בכליות או בשלפוחית השתן. במקרים מסוימים יבוצעו צילומי רנטגן עם חומר ניגודי או אולטרא סאונד בכדי לקבוע האם קיימות אי אילו סיבות אנטומיות ליצירת שתן דמי או מאמץ בזמן השתנה. למשל גידול סרטני, פגם בקיר שלפוחית השתן או היצרות של צינור השופכה.

למרבה המזל, ברוב המקרים ניתן לפתוח את החסימה. לעיתים כאשר חתול מגיע ממש קרוב למועד חסימתו, מושגת זרימת שתן מצוינת מיד לאחר פתיחת החסימה. החתולים הללו יכולים להמשיך ללא אשפוז במרפאה וללא צורך בקטטר שתן. רוב החתולים החסומים לא מתאימים לקטגוריה הנ"ל אך חשוב לדעת שחלק מהחתולים יכולים להימנע מטיפול אגרסיבי יותר. במרבית המקרים, לאחר מתן טשטוש והרדמה, יוחדר קטטר שתן שיקובע לפרק זמן של יומיים-שלושה, בזמן הזה החתול יישאר מאושפז.

חתולים שלא מסוגלים להשתין, יכולים לפתח שינויים במדדי הכליה ורמות האלקטרוליטים. מסיבה זו, החתולים המאושפזים יקבלו אינפוזיה תוך ורידית על מנת לתקן ערכים אלו. בנוסף יקבלו שיכוך כאבים ואנטיביוטיקה. למרבה הצער חלק מהחתולים יפתחו נזק בלתי הפיך בכליות עקב חסימה ממושכת. לעיתים מחוברת שקית איסוף שתן לקטטר כדי שניתן יהיה למדוד את כמות השתן המיוצר. בד"כ מתבצעות שטיפות לשלפוחית ע"י מים פיזיולוגיים בכדי להוציא שאריות אבנים, תוצרי דלקת ודם.

אם חסימת השתן נפתחת בהצלחה, ניתן טיפול תומך שגרתי הכולל תרופות (אנטיביוטיקה, משככי כאבים), שינוי תזונתי והשגחה עקבית לסימנים של מאמץ בנתינת שתן ושתן דמי. כמוכן יש לשים לב לכמות השתן המיוצרת ולגודל השלפוחית אם זה אפשרי. לעיתים שלפוחית השתן לא יכולה להתכווץ כיאות לפרק זמן מסוים לאחר חסימה מוחלטת של בעל החיים בגלל ההימתחות הממושכת בה היא הייתה נתונה. ניתן לתת טיפול תרופתי לעזור במצבים כאלה ברגע שהסיכון לחסימה חוזרת יורד. כל ירידה בתאבון או הקאות, צריכות להיות מדווחות לווטרינר מיד. אם קיים חשש מחסימה חוזרת, הווטרינר יוכל לקבוע אם החתול נחסם בשנית. קריטי להבין שקיים חשש לחסימה חוזרת בשבוע-שבועיים הראשונים שלאחר החסימה הראשונה.

חתולים שיש להם נטייה לפתח חסימות חוזרות ונישנות, חייבים באשפוז במהלכו מוחדר קטטר לשופכה, ובמקרים בהם החסימה לא נפתחת או שהיא בדרגת חומרה שאינה מאפשרת חידוש זרימת השתן בהיקף נורמלי, או במקרה של הצרה בלתי הפיכה של השופכה, יש לבצע פיום כירורגי של השופכה באזור החיץ (ההליך נקרא "אורטרוסטומיה פריניאלית"). מטרת הניתוח היא להסיר את החלק הצר של השופכה, החלק שבו לרוב נוצרת חסימה. הסיבוכים האפשריים לניתוח כזה כוללים נפיחות או דימום באזור המנותח או היצרות של האזור אם החתול עצמו מצליח לחבל באזור, או דליפת שתן אל מתחת לעור. על מנת למנוע חבלה עצמית של החתול באזור שנותח, עליו להיות עם קולר אליזבטי במשך פרק הזמן שלאחר הניתוח ועד להוצאת התפרים. ניתוח כזה אמנם ימנע חסימת שופכה עתידית אך לא ימנע דלקות שתן בעתיד, אם כי אלו יהיו קלות יותר לרוב. הניתוח מומלץ רק במקרים שאמצעי מניעה או טיפול אחרים נכשלו.

לסיכום, חסימת שופכה היא מקרה רפואי בו לעיתים נדרש ניתוח חירום. אם הסימנים הובחנו במהרה וניתן טיפול מיידי מתאים, שילוב של תרופות עם פרוצדורה כירורגית אם צריך, בד"כ התוצאה תהיה מוצלחת ויימנעו סיבוכים מסכני חיים.

    _MG_5854

כל הזכויות שמורות לחיות בעיר. קישורים | נבנה ע"י אדאקטיב