דלקת רחם היא זיהום של הרחם בכלבים וחתולים. היא יחסית נפוצה ותופיע בכ-25% מהנקבות הלא מעוקרות. זהו מצב חמור שיש לו מגוון מופעים קליניים ופתולוגים הדורשים ניתוח חירום כדי להסיר את הרחם המזוהם. כשמנסים לעיתים טיפול רפואי הוא לרוב לא יעיל ויכול להיות מסוכן. למרות שהמחלה מוכרת מאז ומתמיד הפתוגנזה עדיין לא מובנת בשלמותה. ידוע שפרוגסטרון ואסטרוגן והרצפטורים שלהם משחקים תפקיד בהתפתחות של פיומטרה; אולם הזיהום מתחיל במעורבות של חיידקים. ההשפעות ההורמונאליות המחזוריות של הנקבה מאפשרות לרחם לעבור שינויים שיאפשרו הפריה של עובר. אם חיידקים מגיעים לרחם בזמן מסוים במהלך המחזור ההורמונאלי, הבקרה ההורמונאלית מאפשרת לזיהום להתחיל והופכת לדלקת. אם חיידקים נכנסים לרחם בזמנים בהם מוסרים מחסומי ההגנה הפיסיקליים, כמו בייחום, המלטה או מיד לאחר המלטה, מכניזם ההגנה הנורמאלי של הרחם, סביר שיסלק את החיידקים הפולשים. החיידקים שבד"כ ימצאו בדלקת רחם הם חיידקים שימצאו באזור של המעיים והואגינה ECOLI הוא הנפוץ ביותר. לכן הרבה מהדלקות נחשב שמקורן בזיהום עולה מהואגינה או דלקת מקבילה בדרכי השתן או זיהום צואתי. חיידקים מסוימים אלימים יותר מאחרים ולכן אוכלוסיות חיידקים שנמצאות באופן נורמאלי בכלב יכולות להתפתח לדלקת זיהומית.פיומטרה נפוצה 4-8 שבועות לאחר ייחום (זמן ממוצע 5.4 שבועות); אולם היא יכולה גם להראות לאחר 4 חודשים. בחתולות היא נפוצה 1-4 שבועות לאחר ייחום. פיומטרה תופיע בד"כ בגילאים מאוחרים (7-8 שנים). היא יכולה להתרחש גם בגילאים צעירים בכלבות וחתולות שקיבלו זריקות אסטרוגנים או פרוגסטין למניעת ייחום.
אם פיומטרה נשארת ללא טיפול למשך זמן ניכר, היא יכולה להשפיע על כל הגוף, לגרום למחלה קריטית, שוק ומוות. כיוון שהזיהום יכול להיות כ"כ קשה הסיבות לפניה לווטרינר אינן מוגבלות רק למערכת המין. חיית המחמד יכולה להיות כ"כ מושפעת מהדלקת ולמות בעצם רק מהתגובה האנטי דלקתית הבלתי נשלטת של הגוף עצמו. כלבה עם פיומטרה פתוחה (צוואר רחם פתוח) לרוב תראה הפרשות ואגינאליות, שיכולות להראות כדם, מוגלה או ריר. הרבה כלבות וחתולות יהיו עם צוואר רחם סגור ולכן סימנים ברורים כהפרשות וגינאליות שונות לא יופיעו. יתרה מכך, הרבה חיות ינקו את עצמן ויסירו כל סימן להפרשה לפני שבעליהם יבחינו בכך ולכן זה מקשה על זיהוי ההפרשות.הסימנים הקליניים הנפוצים ביותר שיופיעו ביותר מ 50% מהמקרים הם חולשה, דיכאון, חוסר תאבון, חום גבוה, שתיית מים מוגברת והשתנה מוגברת. ריריות חיוורות, הקאות, שלשולים, איבוד משקל, נפיחות בטנית ועיניים מודלקות גם כן מדווחים אבל פחות. עד 16% מהחולות לא יראו שום סימן מלבד הפרשה מוגלתית מהואגינה. הזיהום החיידקי שברחם הוא שגורם לדלקת החריפה באיבר ומוביל להשפעות סיסטמיות שנראות ברוב החולות. חומרת המחלה תלויה ברמת הניקוז של הרחם. אם הצוואר סגור, אז הנוזלים והטוקסינים מצטברים עם פוטנציאל להשפעות רעילות. קרע או זליגה איטית מאחת מקרני הרחם, יכול לשחרר חומרי דלקת לחלל הבטן, לגרום לדלקת של קרום הצפק. אם הצוואר חשוף או פתוח, אז הניקוז מגביל את הצטברות חומרי הדלקת ורעלנים ומגביר את הסבירות לזיהוי מוקדם של הבעיה.הסימנים הקלינים של צמא מוגבר והשתנה קושרו ישירות להשפעתם הרעילה של רעלנים על מכניזם ריכוז השתן של הכליות. זיהום חיידקים וטוקסינים יכול גם לגרום לנזק משני בכבד. שוק כתוצאה מהרעלה משנה את אספקת הדם לכל הרקמות ויכול להפריע לתהליך הקרישה התקין של מערכת הדם. קרישי דם מיקרוסקופים או מקבצי חיידקים במחזור הדם יכולים להשפיע על אספקת דם לאיברים חיוניים כמו הלב והמוח ואז יכולים להופיע התקפי עווית, הפרעות בקצב לב ועוד תוצאות קשות. הסיבוכים מסכני חיים הקשורים לדלקת רחם הם SEPSIS וסינדרום SIRS או MODS.
SIRS-systemic inflammatory response syndrome
MODS-multiple organ dysfunction syndrome
שהם למעשה מצבים המוכרים בשם:כשל מערכות ולכן בע"ח שמראה סימנים כאלה חייב להגיע להערכה מיידית.
אבחון מבוסס בחלקו על היסטוריה, סטטוס רבייה וסימנים קליניים. בדיקה פיסיקלית של חולה בדלקת רחם חושפת בטן נפוחה ניתן למשש רחם גדולה נפוחה, הפרשה ואגינאלית אם הצוואר פתוח וחולשה. דלקת רחם בצוואר סגור יותר סביר שבע"ח יראה סימנים של הרעלת דם, כולל שוק, טמפרטורת גוף נמוכה, התייבשות, הקאות והתמוטטות כללית. לעיתים קרובות נעזרים בבדיקות מעבדה והדמיה לצורך אבחון. פרופיל ביוכימי מלא, ספירת דם מלאה, בדיקת שתן, צילומי בטן, אולטרא סאונד בטן והערכה וגינאלית ציטולוגית. ספירת הדם של החיה מושפעת מרמת הניקוז של הרחם. חולות עם צוואר רחם סגור יראו עליה משמעותית או ירידה ניכרת בספירת התאים הלבנים. התאים הלבנים גם יראו לא בשלים או לא תקינים בחולות הללו. ספירת התאים האדומים בד"כ נמוכה; חולים עם מחלה כרונית בד"כ יראו אנמיה בדרגה נמוכה. התייבשות יכולה למסך מאפיינים אלו ע"י הפחתת כמות המים במחזור הדם; כתוצאה מכך, התאים האדומים נראים גבוהים יותר ממה שהם במציאות. רמות השתנן BUN בדם והקראטינין משקפים את זרימת הדם כליות. רמות פסולת חנקתית בדם בד"כ תעלה בהתייבשות או בכשל כלייתי, שנפוצים מאוד בחולות פיומטרה. רמות חלבון גבוהות בדם ואלקטרוליטים לא תקינים בד"כ ישקפו את רמת ההתייבשות. השתן יכול להיות דליל מאוד ובכך ישקף את ההשפעה הרעילה על הכליות או שיהיה מרוכז מאוד כתגובה להתייבשות. השתן יכול להכיל חיידקים או תאים דלקתיים אם נאסף אחרי השתנה וזה בגלל זיהום השתן ע"י ההפרשות הואגינאליות. אם חושדים בפיומטרה לעיתים נדירות ניקח דגימת שתן ישירות מהשלפוחית, דרך שאיבת מחט למזרק, בגלל החשש לחירור הרחם המוגדלת מלאה בנוזלים. רמות חלבון בשתן יכולות להיות גבוהות אם יש נזק לכליות בגלל הדלקת הכרונית. את ההפרשות הוגינאליות אפשר לבדוק במיקרוסקופ לחפש נוכחות של תאי דם לבנים ובקטריה. צילומי בטן של חלל הבטן יכולים להראות מבנה צינורי בצפיפות נוזלית. מופע דמוי "זכוכית טחונה" בצילום רנטגן יכול לרמז על הצטברות נוזל סביב הרחם החולה ודלקת של הצפק.אולטראסאונד יעזור לזהות ולאמת את הרחבת הרחם וגם את גודלו ואת עוביו של הרחם.
פיומטרה מצריכה טיפול רפואי וכירורגי מיידי. החולות עם צוואר רחם סגור יכולות להיות חולות יותר בזמן האבחון. עירוי ורידי של נוזלים ואנטיביוטיקה ניתן באופן שיגרתי לחולות הללו, ללא קשר למצב צוואר הרחם. אנטיביוטיקות ניתנות בהזרקה בקומבינציות לטווח רחב ביותר של חיידקים. חולות פיומטרה צריכות תמיכה כוללת, בהתאם לרמת השוק, ההתייבשות, איזון אלקטרוליטים, תפקוד האיברים והפרעות בקצב הלב. במידת האפשר, יש לייצב את מצבה הרפואי של החולה, כדי להכין אותה לניתוח עיקור חרומי, כדי להסיר את הרחם המזוהמת והשחלות מחלל הבטן. הפרוגנוזה אם התבצע עיקור יכולה להיום 90-100% אם לא היה זיהום של חלל הבטן במהלך העיקור ואם השוק/SEPSIS מטופל בהתאם לפני במהלך ולאחר הניתוח. יש לציין שעיקור דלקת רחם מאתגר פי כמה מעיקור רגיל. נדרשת זהירות מיוחדת כדי להימנע מקריעה של הרחם המוגדלת והשבירה ודליפת תוכנה הרעיל אל חלל הבטן הסטרילי. אם מתפתח SEPSIS חמור או כשל איברים, הפרוגנוזה יכולה להיות רעה ביותר.יש חולות שיישארו במצב של שתייה והשתנה מוגברת ונזק כלייתי קבוע. למרות שניתוח נחשב לבחירה הטיפולית במקרים של כלבות הרבעה יקרות ערך אפשר לשקול טיפול רפואי שונה בתנאים מסוימים. חולות יציבות יכולות לקבל פרוסטגלנדין אלפא 2 ע"י הזרקה במשך כמה ימים עוקבים כדי להרחיב את צוואר הרחם, לעורר התכווצויות רחם ולהוריד את רמות הפרוגסטרון בדם. הכלבה חייבת להישאר באשפוז תחת השגחה וניטור תופעות לוואי של פרוסטגלנדין או החמרה של המצב ולהמשך טיפול אנטיביוטי. אפשר לראות שיפור קליני תוך 48-96 שעות של טיפול רפואי. יש לשקול ניתוח בחולות שמצבן יחמיר. אם הפרשה וגינאלית ממשיכה 7 ימים אחרי סיום הטיפול או אם יש עדויות להמשך הזיהום או הרחבה נוספת של הרחם, אז יש לחזור על הטיפול בתנאי שהכלבה במצב פיסיולוגי תקין. כלבות נוטות לפתח דלקת רחם שוב לאחר טיפול רפואי; הישנות המקרים גבוהה כ 80%.בנוסף, הסיכוי להרבעה מוצלחת לאחר מכן הוא 50:50. בגלל הסיכוי הגבוה להישנות וירידה בפוריות, גם אלה שטופלו בהצלחה יש לעקרן לאחר שמיצו את מטרות הרבייה שלהן.
רוב החולות משוחררות 2-3 ימים לאחר ניתוח לא מסובך. טיפול אנטיביוטי וטיפול בכאב נמשך 7-10 ימים לאחר הניתוח. יש להדגיש שקל ביותר למנוע דלקת רחם. ניתוח עיקור מקדים שיבוצע בגיל 6-12 חודשים ימנע התפתחות של דלקת רחם. אולם, עיקור שלא בוצע כהלכה, ובו הושארה חלק מהשחלה, חלק מגוף הרחם או חלק מקרן הרחם יכול להוביל למצב שנקרא דלקת של גדם הרחם. הסרה כירורגית של שארית הרחם המודלקת תביא לריפוי. לסיכום, עיקור של כלבה או חתולה צעירה ימנע לחלוטין את דלקת הרחם. כמובן שיש להימנע מטיפול הורמונאלי להפלות או מניעת ייחום, מלבד במצבים שבהן אין ברירה, מכיוון שהימנעות מאסטרוגן או פרוגסטרון תפחית את הסיכון לפיומטרה בכלבה צעירה ובוגרת.אם בכל זאת יש פיומטרה, שילוב של טיפול מהיר ונמרץ עם פעולה כירורגית מוצלח כמעט בכל המקרים.